מה יכול לעשות זוג שאינו רוצה להינשא באמצעות הרבנות ?

שאלה:

מה יכול לעשות זוג שאינו רוצה להינשא באמצעות הרבנות ?

כיצד ניתן להתחתן אם בן הזוג הוא נוצרי ובת הזוג היא יהודיה ?

תשובה:

שלום !

כמובן שעבור זוג יהודים הפיתרון הפשוט ביותר לחתונה הינו באמצעות הרבנות. חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 קבע בסעיף 1 כי "ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים." ובסעיף 2 כי "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה".

סעיף 2א לפקודת הנישואין והגירושין (רישום): ""בני זוג יהודים המבקשים להינשא, רשאים להירשם לנישואין אצל כל רב שמונה כרושם נישואין לפי סעיף 2(6) לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-1980, בלא קשר למקום מגוריהם או למקום עריכת הנישואין."

במילים אחרות, החוק האזרחי של מדינת ישראל, כפי שחוקק ע"י הכנסת, קובע כי בכדי לקבל את הסטטוס "נשוי" – על יהודי בישראל להנשא ברבנות. 

בין אם אוהבים את המצב ובין אם לא – זה המצב החוקי, ויודגש כי קיימים פתרונות יעילים המוכרים בהלכה היהודית ובפסיקת בתי הדין הרבניים למניעה (או למצער: להקלה) של הבעיות הכאובות של עגינות, עיכובי גט, סחיטה כלכלית וכיוב', וזאת ע"י הסכמי קדם-נישואין, כבוד הדדי וזוגיות, אשר עשויים לחול גם על זוגות שנישאים כדת משה וישראל – ועל כך בהמשך.

יחד עם זאת, הואיל ויתכנו מצבים של המנעות מנישואין כדמו"י מתוך אידאולוגיה, מכיר החוק בסטטוס של "ידועים בציבור", שכן גם הדין הדתי מכיר במעמד זה, באופן שבחלק גדול מאד מהעניינים האזרחיים, מעמדם של ידועים בציבור זהה למעמד זוג נשוי כדת משה וישראל(כגון זכויות בירושה, גמלה, הגנת הדייר, פנסיות וכו', ואולם, לא תמיד מעמדם של ידועים בציבור שווה למעמד נשואים כדמו"י, ויש תחומים רבים בהם ניתנות זכויות לנשואים שאינן ניתנות לידועים בציבור.

כאמור, בפועל אין אפשרות ל"נישואין אזרחיים" בישראל, ולכן הפתרונות למי שיכולים להנשא כדת משה וישראל אך מסרבים לעשות זאת מטעמים שונים, הינם בעיקרם: להינשא במדינה זרה (קפריסין, פרגוואי וכיוב') – שאז מדינת ישראל מחוייבת לפי פסיקת בית מהמשפט העליון לרשום את בני הזוג כנשואים או לוותר על הסטטוס "נושאים" ולכרות ביניהם הסכמי ממון וזוגיות.

סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 קובע כי: "הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, תשל"ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו".

מכאן שזוג שמתעתד להנשא (והמחוקק לא נוקב בטווח זמן או בסוג הנישואין בהם מדובר, ונראה לכאורה כי המדובר  בנישואין המוכרים על פי הדין הישראלי) יכול לחתום על הסכם ממון (שעשוי להכיל בחובו גם חלקים הדנים בזוגיות, כבוד הדדי, מניעת סרבנות גט, משמורת וחינוך הילדים, שאלת החיוב במזונות אשה, שאלת שיתוף או הפרדת הרכוש ועוד) – בפני נוטריון ודין הסכם שכזה הינו לכאורה כדין הסכם שנכרת בפני בית המשפט לענייני משפחה וככזה כוחו רב. ממילא נפסק כי הסכם ממון יכול להחתם גם בין בני זוג שהם ידועים בציבור ואף בני זוג חד מיניים.

מומלץ לערוך לפני כל נישואין: כדמו"י או כל זוגיות "ממוסדת" אחרת, הסכם קדם נישואין: לא רק הסכם ממון אלא גם הסכם כבוד הדדי, חיים משותפים וזוגיות המותאם, לצרכי הזוג הנישא ולהשקפת עולמם, וכוללים הוראות שמטרתן מניעת עגונות ועיכובים במתן גט, הוראות אשר לדעת חלק ניכר מהפוסקים ודייני בית הדין הרבניים, יש בהם כדי למנוע את הרעות החולות של עגונות, מעוכבות גט, סחטנות בגירושין וכדומה – וזאת  גם אם מדובר בנישואין כדת משה וישראל (וראה: אלישי בן יצחק, עו"ד: "'ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל' הסכמי קדם נישואין", פרשת השבוע, חיי שרה, תשע"ה, (הוצאת לשכת עורכי הדין בישראל) גיליון מס' 1)

המצב לעניין זוגות מדתות שונות מורכב אף יותר, הואיל וגם חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע – 2010 מאפשר רישום זוגיות רק למי שהינו "חסר דת" מונח שהגדרתו: "מי שאינו יהודי, מוסלמי, דרוזי או בן עדה נוצרית, ובית דין דתי לא קיבל החלטה אחרת בעניינו".

מכאן שבמקרה של יהודיה ונוצרי – לא ניתן להרשם לפי חוק ברית הזוגיות.

ביום 15/12/2014 ניתן ע"י כב' בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' הש' אילת גולן-תבורי בתמ"ש (משפחה-פ"ת) 11257-12-11‏ ‏ פלונית נ' פלוני, נבו (15/12/14)), פס"ד אמיץ ותקדימי המכיר הלכה למעשה בזוגיות הסכמית (ללא צורך בפניה לרבנות או לבית דין כלשהו לצורך הכרה ביצירת הזוגיות או בפירוקה) כמפורט לעיל, משקבע:

"סבורני כי לא ניתן להמעיט בערך החתימה על תעודת הזוגיות ובערך הנפקתה, כפי שניסה האיש לטעון.  המדובר בפעולה יזומה וולונטרית שנקטו בה שני הצדדים, עת ניגשו להצהיר בפני עורך דין על היותם ידועים בציבורמי שבוחר לגשת ולהנפיק את תעודת הזוגיות – בין אם אינו רוצה להנשא כדת משה וישראל מטעמיו שלו, ובין אם אינו יכול להנשא כך – נוקט בפעולה אקטיבית, רצונית, ובעלת נפקות משפטית.

יש דרך משפטית לביטול התעודה, במקרה של פרידה, בחתימה על תצהיר מתאים לעניין זה.

אולם לא ניתן לבוא בדיעבד ולטעון כי החתימה על התעודה והתצהיר היו 'למראית עין' בלבד וכי לא הייתה לכך כל משמעות זוגית.

במציאות החיים כיום בישראל, בוחרים זוגות להתקשר ביניהם בדרך שאיננה חופה וקידושין. אחת הדרכים הינה – חתימה על 'תעודת הזוגיות'.

בעשותם כן, בוחרים זוגות אלה לממש בדרך זו את הבחירה הזוגית שלהם, ואת הצהרתם על זוגיות זו – כלפי כלל הציבור.

לא מצאתי כי הדבר מקנה למי מבני הזוג, בדיעבד ובעת הפרידה, את האפשרות להתנער ממשמעותה של בחירה זו." (ההדגשות שלי – צ.פ.)

נוכח פסיקה חדשנית זו (בהנחה שלא תהפך בהליכי הערעור שיש להניח שיתנהלו בעניין) – הרי שנראה כי חתימה על הסכם ממון, כבוד הדדי חיים משותפים וזוגיות, לרבות בפני נוטריון – מהווה משום הצהרה מחייבת כאמור בפסק הדין הנ"ל, המחייבת הן את בני הזוג והן את הרשויות.

לסיכום: הפיתרון, ככל שאינכם מעוניינים להינשא בחו"ל הינו חתימה על הסכם ממון, כבוד הדדי חיים משותפים וזוגיות, לרבות בפני נוטריון.

כמובן שניתן גם לערוך טקס זוגיות, המציין את כוונת הזוג להנשא, טקס שלעניות דעתי מוטב לערכו לאחר חתימת הסכם כאמור.

לצפיה בטקס כאמור שערכתי לאחרונה לאחר כריתת הסכם ממון, כבוד הדדי, חיים משותפים וזוגיות בפני כנוטריון, ראי הקישור:
https://www.youtube.com/watch?v=W32J2bRTHE0

מקווה שהייתי לעזר.


  • נגישות